ייפוי כוח מתמשך

כדי למנוע בלבול וספק אתחיל בהבדל בין צוואה לייפוי כוח מתמשך.

צוואה – כל אדם בגיר רשאי לערוך מסמך בו הוא מצווה מה יקרה לאחר מותו עם נכסיו. הצוואה נכנסת לתוקף ביום מותו ורק אז. כמובן שאם אדם עורך מספר צוואות בחייו, הצוואה האחרונה תקפה ורק היא. עדיף שהצוואה תהיה בכתב, ואם המצווה חושש שבעתיד תהיה התנגדות לצוואתו, שיצרף מסמכים המוכיחים כי בשעת חתימה על הצוואה היה כשיר לצוות.

אולם מה קורה בחיי המצווה ביום בו הוא לא יהיה כשיר לקבל החלטה,  ולא רק בנושאים רפואיים אלא בנושאים אישיים כגון מגורים, בנושאים כספיים כגון חשבון הבנק וכד׳? מי יקבל את ההחלטות, ובאיזה אופן ההחלטות יתקבלו?

לשם כך היה קיים עד היום מנגנון האפוטרופסות –  כל אדם יכול שימנו עבורו אפוטרופוס לרכוש או לצרכים רפואיים. מינוי האפוטרופוס נעשה באמצעות בית-המשפט. האפוטרופוס יכול להיות יחיד או חברה. הבעיה עם האפוטרופסות שההחלטות מתקבלות על ידי האפוטרופס ולא על-ידי האדם. לא זו אף זו, כשהמבוגר מגיע למצב בו אינו כשיר לקבלת החלטות יכול האפוטרופוס לעיתים לקבל החלטה שנוגדת את אופיו וטיבו של האדם.

לאחרונה נכנס חוק שחולל שינוי דרמטי בנושא זה ומעביר את המשקל מצד ג׳  לידי האדם עצמו , זאת באמצעות הכנה מראש של  ייפוי כוח מתמשך שייכנס לתוקף ביום בו יחליטו עליו.

בייפוי כוח מתמשך הממנה יכול לקבוע הכל. מנושאים אישיים כגון היכן יהיו המגורים , דרך נושאים כספיים וכלה בנושאים רפואיים . ייפוי כוח מתמשך יכול לקבוע מספר מיופי כוח, ואף מיופי כוח חלופיים.  האדם הממנה יכול לתת הוראות מדויקות ולפרט אותן בהרחבה, במקרים חריגים יכול אף לכבול את רצונו בהתאם למה שהחליט בעת מילוי ייפוי הכוח.