מזונות ילדים
ענייני נישואים וגירושים מתנהלים בישראל לפי דתם של בני הזוג, ובהתאם לכך גירושים של יהודים נעשים לפי הדין היהודי, ושל מוסלמים לפי הדין המוסלמי.
מזונות ילדים הנם זכות בסיסית של כל ילד לתבוע מהוריו הוצאות מחייה בסיסיים, זאת לפי החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) התשי"ט-1959, הקובע כי שני ההורים חייבים במזונות ילדיהם, ללא קשר למקום מגוריהם של הילדים, כל הורה על פי הכנסתו הכוללת מכל מקור שהוא. כלומר, היקף המזונות הוא נגזרת של השתכרותו של ההורה.
בהתאם לדין היהודי כפי שהוא מיושם בבתי המשפט בישראל (למרות שלאחורנה חלו פערים בניניהם, להלן), על האב מוטלת החובה הבלעדית לזון את ילדיו עד גיל 15, גם אם שכרה של האם גבוה משלו וגם אם הוא חסר כל.
חבות בתשלום מזונות
מגיל 15 מוטלת חובת המזונות גם על האם וגם על אב מדין צדקה, אולם בפועל בתי המשפט ממשיכים להשית את דיני המזונות על האב בלבד גם כשמדובר בילדים מעל גיל 15, ואף אינם נוהגים להפחית בדמי מזונות אלה, אף שבשלב זה מדובר בדיני מזונות מדין צדקה. ביולי 2017 אישר בית המשפט העליון הלכה תקדימית של שופטי בית-המשפט למשפחה )כב׳ השופט יהורם שקד ויעקב כהן( כי בגילאי ילדים 15–6 כאשר חולקים שני ההורים באופן מלא במשמורת ומשתכרים באופן דומה, אין סיבה לתשלום מזונות מצד אף אחד מההורים ושניהם חייבים בתשלום מזונות לילדים באופן שיווני.
יצויין כי את פסיקת העליון , לא קיבל בית הדין הרבני כלל, אף בית הדין הרבני לערעורים. לטענתם בית משפט העליון שגה בהבנת הדין העברי ולכן בית הדין הרבני ממשיך להשית מזונות מלאים על הגבר גם במקרים של משמורת משותפת יצויין כי גם בקרב בתי המשפט למשפחה יש פערים בין ירושלים ותל אביב וכד׳, ואין עדיין מדיניות ברורה בנושא, אף לא חקיקה, ובינתיים הכל מתבסס על השופט היושב בדין ועל הבנה מעמיקה של משמעות ״השיתוף״ בהורות המשותפת.
יש הורים שלעיתים דורשים משמורת משותפת למרות שאין להם היכולת או הרצון או האמצעים הפיזיים לקיים משמורת משותפת, ועדיין נלחמים על כך בשביל המחשבה שזה יפחית להם את תשלום המזונות, אולם, גם במשמורת משותפת יש הוצאות ועלות גידול הילדים, ואם רוצים להיות שותפים, צריך שיהיה אמון ושותפות כלכלית מלאה בכל גידול הילדים, דבר שלא כל ההורים הפרודים יכולים להכיל.
מוזמנות להתייעץ עמי בשאלת מזונות הילדים.