משמורת ילדים ואפוטרופסות אינן תלויות האחד בשני, שני ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של הילדים, ואילו המשמורת יכולה להיות כך שאחד ההורים הוא המשמורן הראשי, ההורים יכולים אף להחליט על משמורת משותפת, כך ששניהם שותפים באופן מלא לגידול הילדים.

חשוב לציין כי שאלת משמורת ילדים אינה אמורה להיות קשורה לשאלת מזונות הילדים אם כי באופן עקיף. משמורת ילדים אמורה לעסוק בשאלה מהי טובת הילד. האם טובת הילד להיות עם שני הוריו, באילו זמנים וכד׳. כמובן שאלת טובת הילד נבדקת בין היתר על פי יכולת ההורים למגורים פיזיים לילד.

כששאלת משמורת הילדים נמצאת במחלוקת בין ההורים, בדרך כלל, המחלוקות נעות סביב שאלת ״מסוגלות ההורית״ של ההורה, אולם פעמים רבות, הורים רבים על משמורת הילדים לא בהכרח בגלל ״טובת הילד״ אלא ״טובת הכיס״. ופה, התוצאה תהיה בדרך כלל ידועה.

ובכן, טובת הילד להיות עם הוריו, ילד זקוק להוריו, שבדרך כלל מעניקים לו את מה שהוא זקוק, ועושים זאת כל אחד בדרכו שלו. הן האבא והאמא ממלאים צרכים שונים עבור הילד, ההורים אינם בתחרות מי יותר טוב, כי שניהם טובים והילד זקוק לשניהם.

דרך המלך להגיע להסכמה בדבר משמורת משותפת, שני ההורים הביאו את הילד לעולם ושניהם אחראים לו במידה שווה. אולם אם אין הסכמה והמקרה מגיע לבית-המשפט, ככל ועולה שאלת מסוגלות הורית, בית-המשפט ימנה עו״ס פקיד סעד, שיבצע תסקיר על המשפחה כדי ללמוד על מסוגלות ההורית. הליך זה יכול לקחת מעל שנה ולעיתים אף שנתיים, כשבינתיים, בית-המשפט קובע הסדרים זמניים למהלך המשפט.

כדאי מאוד להתייעץ עמי לפני נקיטת הליך שהרי סוף מעשה במחשבה תחילה.