בשנים האחרונות אני פוגש א/נשים רבים שנמצאים בהליך פרידה, מבן/ת הזוג שבאים להתייעץ עמי לפני נקיטת צעדים כלשהן. הליך הפרידה הוא לאו דווקא הליך פיזי, קרי, לעזוב את הבית, כיוון שהפרידה מתחילה הרבה לפני שצד אחד עוזב את הבית, בפרידה רגשית.

הפרידה יכולה להיות מסיבות רבות עם הרבה מורכבויות, אולם כאמור, הליך הפרידה מתחיל הרבה לפני שבן הזוג קם ואורז את מטלטליו ועוזב את הבית, ולפני הפרידה הפיזית מתקיימת פרידה רגשית. כך שאני פוגש זוגות רבים הנמצאים בשלב ההתלבטות, להתגרש? לעזוב את הבית? להפרד? אחד המאפיינים הבולטים בשלב זה היא החרדה העמוקה בה שרוי בן הזוג, בשאלת ה״מה יהיה״ ומהי הדרך הנוכנה ביותר עבורן לפעול. בדרך כלל זהו השלב שמגיעים להתייעץ עם עורך דין.

תפקיד עורך הדין בשלב טרום פרידה הוא לפרוס בפני בן הזוג את התמונה המשפטית המלאה, מה המשמעות לכל צעד, לעשות סימולציות, לדבר על האפשרות הגרועה ביותר והטובה ביותר, ובעצם לתכנן אסטרטגיית פרידה. בפגישה לתכנון אסטרטגיית פרידה אני נחשף לסיפורים מורכבים של יחסים בין בני הזוג שחיו ביחד שנים רבות. הרבה מספרים על ריצוי בן הזוג, על הרצון לשמור על שקט תעשייתי, על הנזקקות לבן הזוג, על התלות בבן הזוג, ומעל הכל אני שומע שוב ושוב כעס, חרדה והפחד של מה יהיה ? הפחד מכשילון, הפחד שהילדים יפסיקו לאהוב אותם בעקבות הפרידה, על הפחד משינוי ומה לא. לפעמים הם בכלל לא חרדים אלא כועסים ואש בוערת בראשם, כועסים על בן הזוג, על בגידה, על המצב ומה לא. הם מקווים בדרך כלל שבעקבות הפגישה עם עורך הדין ותכנון אסטרטגייה משפטית לפרידה, החרדה תפחת, ויהיה להם יותר כוח לפעול.

במאמר קצר זה אני בא ומציע הצעה לא שגרתית: רגע. עצור סוסים. ללכת לטיפול רגשי (פסיכולוגי, וללא קשר האם אתם בטיפול זוגי)  עוד לפני קבלת החלטה על פרידה ו/או במקביל לפרידה, ואסביר: תפקיד עורך הדין הוא לייצר לך כמה שיותר וודאות, לפרוש בפניך את מניפת האפשרויות, ולהחליט יחדיו מהי הדרך הנכונה ביותר ללכת בה. כשבן הזוג מרגיש נבגד וכועס, או כשהוא מלא בחרדות, הרי שכל התנהגות שהוא יתנהג תהיה בהתאם לתחושותיו. אם מרגיש קורבן, הוא יתנהג כקורבן, אם מרגיש תוקף הוא יתנהג ככזה, אם הוא פגוע מאוד יכול להיות שהוא יפגע ומה לא. ובמילים אחרות, אין פה שום קשר משפטי למצב הנתון של בן הזוג אלא הכל קשור למצבו הרגשי.

המצב הרגשי והנפשי של בן הזוג הוא בעצם מה שיכתיב את הדרך בה יבחרו ללכת. לא לחינם יצא לנו ״עורכי הדין״ שם רע, בליבוי סכסוך בין בני זוג, כיון שלצערי, עמיתים רבים בעצם ״יושבים״ על החרדה/פחד/כעס/זעם/אשמה/בושה של בן הזוג, ובמקום לטפל באותו מצב רגשי, מטפלים במצב באופן משפטי. כך נוצר מצב של תלונות שווא במשטרה, וסכסוך של ״תמות נפשי עם פלישתים״ כשבעצם, אותו בן זוג שמקריב את ילדיו לטובת הסכסוך, כל-כך פגוע שהוא ״לא רואה בעינים״. מה היה קורה אילו הוא היה מטפל בפגיעות שלו מול עצמו, אולי כל דרך הפרידה היתה שונה ומעצימה?

עשרות סכסוכים אזרחיים (להבדיל משפחתיים) שליוויתי ופתרתי בגישור, היו יכולים להפתר עוד הרבה לפני שהגיעו אלי, באמצעי פשוט – קבלת אחריות. כשצד א׳ פוגע פגיעה אזרחית בצד ב׳ והפוגע לא לקח אחריות על מעשיו, הצד הנפגע בדרך כלל ימהר לתבוע כספית את הפוגע כי ״אם שפכת את דמי, אני אדאג להוציא דמים ממך״, ואילו קבלת אחריות ב 99% מהמקרים מייתרת את כל הסכסוך. באנלוגיה, תחשבו רגע על בני זוג שצברו שנים רבות מטענים, מרירות, כעס, עלבון וטינה ועכשיו נשברו לגמרי ורוצים להפרד. באיזה מצב הם נמצאים? האם הם באמת במצב נקי ורגוע לקבל החלטה כשהם מלאים/גדושים/טעונים על בן הזוג? ברור שלא. לא כל עורך דין יודע לתת פתרון למצב הרגשי, הוא לא בהכרח מבין בעמקי הנפש ומה מפעיל את בן הזוג. כמה פגשתי הורים שהגיעו אלי וברצונם לנהל מלחמה נגד ההורה השני, ואני רואה אותם פגועים , כעוסים, ונבגדים, עם שחור בעינים, כשהם רוצים לנקום כי כבודם נפגע. הרי כל עצה שאני אתן להם באופן שתחבר אותם לעצמם ולילדיהם הם ידחו, כיוון שהם מעוניינים במלחמה. וכאן עורכי דין רבים נכשלים, במקום להוביל הם מובלים, ובמקום להרגיע ולפייס הם רק מלבים את הסכסוך וזה ממש עצוב.

ולכן באורח קבע כשיושב מולי בן זוג ואני מקשיב לכאבו, העצה הראשונה שאני יתן לו זה ללכת לטיפול פרטני רגשי, אני מאמין ויודע שטיפול שכזה יתן לו כוח ועוצמה להבין מה מתאים לו ומה נכון עבורו עוד הרבה לפני השאלה המשפטית שהיא תוצר של החלטה מושכלת.

ואדגיש, אין כאן שום קשר לטיפול זוגי, טיפול זוגי נועד לטפל בזני בני הזוג, ואילו טיפול פרטני רגשי מיועד לטפל במטופל ותו לא. אז לפני קבלת החלטה כלשהי, לכו לטיפול פסיכולוגי. ממליץ בחום. מניסיון כמובן.

הערה – מאמר זה נכתב בלשון זכר ונקבה ומיועד לכל המינים. לפרטים ולפגישות גישור מוזמנים ליצור עמי קשר בטלפון 054-4813622