על ניכור הורי 

בחדרת קודש ובלב כבד אני בא לכתוב על תופעה הקרויה ״ניכור הורי״, ולהבהיר קצת את משמעותה, במיוחד לאור העובדה שאני שומע לפעמים לקוחות שמגלגלים את צמד המילים ״ניכור הורי״ על לשונם בקלות, ואינם יודעים שזו תופעה קשה לאין ערוך, ולפני שצועקים ומאשימים את ההורה השני כ״מנכר״ את ילדיהם מהם, אני מבקש מהם שיפשפשו בלבם ובנפשם ויבדקו עד כמה ההתנהלות שלהם כהורים מכבדת ומעצימה את ילדיהם, ועד כמה הם מוכנים להודות שהדרכה הורית תעזור להם. 

ניכור הורי – כשמו כן הוא – תופעה המתגלית אצל ילדים להורים הנמצאים בסכסוך. ניכור הורי הוא סוג של התעללות רגשית שבה הורה מנסה להפנות ילד נגד ההורה השני. ניתן לעשות זאת במגוון שיטות, כולל:

• הפצת שקרים ושמועות על ההורה השני
• מתיחת ביקורת על ההורה השני מול הילד
• איסור על הילד לראות את ההורה השני
• חינוך הילד לשקר לגבי ההורה השני

לניכור הורי יכול להיות השפעה הרסנית על ילדים. הם עלולים לחוות חרדה, דיכאון וכעס. הם עשויים גם להתקשות לתת אמון במבוגרים וליצור מערכות יחסים בריאות.

הראשון שהתייחס בצורה שיטתית לתופעה זו וראה בה משום הפרעה היה דר׳ ריצ'ארד גרדנר (DR. RICHARD GARDNER), אשר טבע ב- 1985 את המונח ״תסמונת ניכור הורי״, מונח המשמש כיום להגדרתה של התופעה. על פי גרדנר, כל אימת שאין הצדקה לתופעה – התעללות של ההורה המנוכר בילד, הזנחה אמיתית שלו, התעלמות מצרכיו וכו', שאז אין להשתמש בתופעה כהסבר לעויינות הילד כלפיו – מי שנושא באחריות לקיומה של התופעה הוא ההורה האחר, בדרך כלל ההורה המשמורן, אשר ״שוטף את מוחו של הילד״, וגורם לו "להדחקת הרגשות החיוביים שיש לו כלפי ההורה המנוכר", עד כדי יצירת מצב בו הילד עצמו תורם משלו להשמצת ההורה המנוכר ומייצר טענות והאשמות כלפיו.

גרדנר חילק את התסמונת לשלוש רמות: חמורה, מתונה וקלה – מתוך כוונה לקבוע את דרך הטיפול בבעיה ומתן פתרון לסוגיה מבחינה משפטית, לפי הרמה של התופעה במקרה נתון. שלושת הרמות נבדלות זו מזו בעוצמת הניכור ומידת התמיכה והעידוד של ההורה האחר בהתנהגות המנכרת כלפי ההורה המנוכר מחד, ובאופי היחסים בין הילד להורה המנכר, מאידך. בעוד שברמה הקלה והמתונה מצדד גרדנר בהשארת המשמורת בידי ההורה המשמורן (המנכר) וקביעת דרכי טיפול מתאימות להדברת התופעה, הרי שברמת הניכור החמורה מצדד הוא בהתערבות טיפולית אגרסיבית – מסנקציות משפטיות לרבות קנסות ועד העברת המשמורת להורה המנוכר.

ומהי רמת ניכור חמורה? פעילות מכוונת של ההורה המשמורן לשם מטרה אחת – לנתק כל קשר, מכל סוג שהוא, בין ההורה האחר לבין הילדים – במסגרתה הוא אינו בוחל מביקורתיות מופגנת, מהעלאת האשמות שווא בדבר ״מסוכנות״ ההורה, הגשת תלונות במשטרה והכל באופן לא פרופורציונלי לאירועים פעוטים וחסרי חשיבות, כדי להצדיק את ביקורתו על ההורה האחר. הילדים, שנמצאים רוב זמנם בקרבת ההורה המשמורן, חווים את הפעילות הזו כפעילות מגינה ותומכת והופכים בעצמם לאחוזי חרדה ופחד מדמותו של ההורה האחר. כתוצאה מכך, מפגינים הילדים עויינות קשה כלפיו, ביקורת כפייתית ובלתי מציאותית, ללא כל רגשי אשמה או תחושת אמפתיה כלפיו והתייחסותם אליו היא חד צדדית וחסרת אמביוולנטיות. מבחינתם, ההורה האחר הוא התגלמות "הרע". ההורה המשמורן לא רק שלא עושה כדי למנוע את התופעה, אלא הוא  תומך בהצדקות שמספקים הילדים להתנהגותם ומגביר אותה. כתוצאה מכך חל ניתוק מלא ומוחלט בין הילדים לבין ההורה האחר והם אינם מוכנים לשום קשר עמו.

עיניכם הרואות, כי כדי להכנס להגדרת ״ניכור הורי,״ מדובר בהתנכרות של הילדים לאחד ההורים ללא כל הצדקה לכך – קחו למשל הורה שפוגע בילדיו, לא שומר על כבודם, מזניח אותם, או לא ״רואה״ אותם ולכן הם נמנעים מלהגיע לאותו הורה, הרי ברור שמצב זה אינו נופל תחת הגדרת ניכור הורי, והאשמת ההורה השני ה״מנכר״ אלא הטיפול צריך להיות באותו הורה שהילדים לא רוצים להגיע אליו, באופן של הדרכה הורית, ו/או טיפול הורי וקבלת אחריות על הורותו. 

לצערי, בשנותיי כעו״ד נתקלתי לא אחת בהורה המאשים את ההורה השני בהסתת הילדים וביצירת ניכור הורי, ומאשים את כל העולם בכך שילדיו לא רוצים להגיע אליו, אולם אותו הורה לא מוכן להביט במראה, לא מוכן ללכת לטיפול, לא מוכן ללכת להדרכה הורית, ולא לוקח אחריות על הורותו, וברור שהוא ורק הוא אשם בהתנהלות ילדיו שנמנעים בקשר עמו כיון שהוא מוכן לקחת אחריות על הקשר שלו עם ילדיו. 

להלן כמה סימנים לכך שילדכם חווה או עלול לחוות ניכור הורי:

• הילד מסרב לראות את ההורה השני.
• הילד מעיר הערות שליליות על ההורה השני.
• הילד מדווח על תחושת פחד או אי נוחות ליד ההורה השני.
• הילד מתחיל לפעול או לסגת מפעילויות חברתיות.

אם אתם רואים אחד מהסימנים הללו, חשוב מאוד שתשוחחו  עם הילד על מה שהוא מרגיש. וחשוב מאוד שהילדים יקבלו מסר שזה בסדר לאהוב את שני ההורים ושהם ממש לא אחראים לסכסוך בין הוריהם. 

דרכי הטיפול בתופעות ניכור הורי (מן הקל אל הכבד) – קביעת הסדרי משמורת מדויקים בין ההורים והקפדה על קיומם, טיפול בילד על ידי גורם חיצוני תוך השארת הילד בסביבתו של ההורה המנכר, ניתוק הילד לחלוטין מההורה המנכר והשמתו אצל אדם שלישי או העברתו להורה המנוכר. כמו״כ במספר פסקי דין נקבע כי ההורה המנוכר יכול לתבוע תביעת נזיקין מההורה המנכר וכבר ראיתי מקרים בהם נפסקו פיצויים כנגד ההורה המנכר בסך מאות אלפי שקלים. 

מאחל לכל ההורים לקבל אהבה מילדיהם,  ולא פחות מכך, שיזכו לאהוב את ילדיהם ללא תנאי. 

מוזמנים להתייעץ עמי בכל הנוגע להורות משותפת, משמורת וחיבור בין הורה לילדו נייד: 054-4813622