הבאת ילד לעולם באמצעות תרומת זרע מגבר מוכר  ולא מבנק הזרע

לא אחת אני נשאל על-ידי לקוחותיי הרווקות, או מבנות האוהבות את בנות מינן, האם הן יכולות להשתמש בזרעו של גבר המוכר להן, בהסכמתו המלאה, לטובת כניסה להריון והבאת חיים לעולם, ללא מעורבות הגבר בחייהן ובחיי הילד שיוולד.

אנסח את השאלה בשפה ברורה –  ״אני  יודעת שלא אהיה בזוגיות מחייבת עם גבר מכל סיבה שהיא, אני מאוד מעוניינת בילד משלי,  הכרתי  גבר שמוכן לתת לי את זרעו, אני יודעת שהגנים שלו משובחים ואני ממש אוהבת את צבע העינים שלו ואת מזגו (הוא טייס מהולל / רופא פלסטיקאי / גאוון מחשבים עם מוח של בינה מלאכותית.. השלימו את החסר), ובמקום שאלך לבנק הזרע, שם לא אכיר את גנטיקת האב ומורשתו, אני מעדיפה לקחת מאותו גבר את זרעו, ורק את זרעו. אני מתחייבת בפניו שלא אדרוש ממנו בעתיד כלום, לא מזונות, לא מעורבות בגידול הילד, מאומה. רק  זרע. אני אפילו מוכנה לשלם לו על זה ולהתחייב בהסכם שלא אדרוש כלום. האם וכיצד אני יכולה לעשות זאת?״

שאלה ששמעתי אותה יותר ויותר בשנים האחרונות, אנחנו חיים בעידן מתקדם, רבים מאתנו מעונינות בעצמאות ולהיות מחויבות רק לעצמנו בלי ״גורמי פיקוח״ כאלו ואחרים. אז מה המשמעות של תרומת זרע מגבר מוכר.

ראשית, מאמר זה מיועד רק לבנות ובני העם היהודי עליהם חל הדין האישי לפי ההלכה היהודית כפי שאפרט בהמשך, זוג שמי מהם אינו יהודי, לא חל עליהם הדין האישי היהודי אלא החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959, שם נקבע כי הסכם בין הצדדים יכול לקבוע את היקף חבות במזונות, ואז לכאורה ובהסתייגויות מסוימות, ניתן לענות בחיוב על השאלה וניתן לקחת תרומת זרע מאבא מוכר שאינו יהודי או שהאמא אינה יהודייה.

נחזור למרבית המקרים, כששני הצדדים יהודים – על פי הדין העברי, החובה העיקרית והמרכזית לתשלום מזונות ילדים מוטלת על האב וחובת האם היא משנית בלבד, חיוב לזון את צרכיו ההכרחיים של הילד מוטל באופן מוחלט על האב, ואילו צרכים שאינם הכרחיים, מוטלים על שני ההורים. 

לפי פסיקת בית-המשפט העליון שניתנה לפני מספר שנים ושינתה את ההלכה בישראל (בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית), הרי שבכל מקרה, מגיל לידת הילד ועד גיל 6, חלה על האב חבות מוחלטת במזונות ללא קשר ליכולתו הכלכלית (אין רלוונטיות כלל להכנסה של האם, ו/או למגורי התינוק ו/או לכך שהאב מובטל, בכל מקרה חייב במזונות ילדו), מגיל 6 עד גיל 18, חבות האב אינה מוחלטת אלא מ״דין צדקה״ ועל כן שני ההורים נושאים בחבות מזונות ילדיהם, בהתחשב בחלוקת זמני השהייה ביניהם ופערי השכר. אעיר כי  פסק דין זה שנוי במחלוקת בקרב דייני בית הדין הרבני, ויש עדיין בתי דין רבניים ששפוסקים בניגוד לפסיקה זו של העליון וקובעים כי חבות האב המוחלטת במזונות לילדו היא עד הגעתו לגיל 15.

אם כן, ברגע שיש אב ידוע, כי הזרע לא נלקח באנונימיות מבנק הזרע, יש לאב חבות כלפי הילד שעתיד להיוולד. אמנם האם יכולה להבטיח ולהתחייב בפני תורם הזרע כי לא תדרוש ממנו מאומה, אולם היא לא יכולה להתחייב בשם הילד שלא בא לעולם, שכן  לילד יש יכולת להגיש תביעה עצמאית למזונות כנגד מי מהוריו, אז מה שווה הבטחת האם?

היו בעבר מקרים בהם האם התחייבה בפני תורם הזרע המוכר, שאם בעתיד יהיו אי אילו תביעות כנגד האב, היא תחוייב לשפות אותו על כל שקל שיצטרך לשלם, ואף החתימה את הוריה כערבים לקיום ההסכם. נו, ומה אתם חושבים שקרה? עד גיל 10 הכל התנהל כשורה, ואז האמא נכנסה לקשיים כלכליים והאמא בשם הילד הגישה תביעת מזונות כנגד האב. האב דרש לכבד את ההסכם ושהאמא תחזיר לו את הכסף שהוא יחוייב, אולם האם טענה שאם תחזיר לו כסף הדבר יפגע באופן ישיר בילד (בסופו של דבר נקבע שהאם תחזיר לו חלק מהכסף כשהילד יהיה בגיל 21)

יתירה מזו, נניח שבאמת האם לא תתבע מזונות אף פעם מהאב, כי יש לה את היכולה הכלכלית לגדל את היילוד לבד, אולם ביום מן הימים יכול האב להתעורר ולהזכר שקיים ילד מזרעו, ואז לדרוש זכויות של אבא, בדיוק מה שהאם לא מעונינת מלכתחילה.

אסכם בקצרה ובאופן ברור –  גבר יקר, אם אתה חושב שהסכם בו מתחייבת האשה כי בתמורה לזרעך היא לא תדרוש ממך מאומה, אז אתה טועה, כי הסכם שכזה לא שווה את הנייר עליו הוא חתום.  ולך אשה יקרה – אם את מעונינת בהורות עצמאית ללא שגבר יחליט להתערב בחינוך ו/או לייצר תנאים בעמדות כוח, אני ממליץ לך לקחת זרע מבנק הזרע, אז, ורק אז תהיי חופשית לגדל  את ילדייך בדרכך שלך. 

מוזמנת להתייעץ עמי בנייד 0544813622