ישראלים הנישאים בנישואים אזרחיים  

חבר יקר חייג אלי השבוע ובפיו שאלה: זוגתי ואני, שנינו יהודים שלא אוהבים את מוסד הרבנות בישראל, ופחות מתחברים למושג הקניייני בנישואים על פי ההלכה, ולכן מעוניינים להתחתן בחו״ל בנישואין אזרחיים, האם יהיה ניתן להרשם בישראל כנשואים? ומה ההשלכות אם בכלל?

ובכן, מכיון שאני דוגל בתפיסה של ר׳ שלמה הלוי אלקבץ בשירו לכה דודי: ״סוף מעשה במחשבה תחילה״, אז בואו נבין את המשמעות של נישואים אזרחיים ליהודים אזרחי ישראל. 

החוק בישראל קובע כך: ״עניני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם היחודי של בתי דין רבניים״.  וממשיך החוק  ״נישואין וגירושין של יהודים ייערכו בישראל על פי דין תורה״.

לשון החוק ברורה מאוד, כל אזרח ישראלי שהוא יהודי שמעונין להתחתן או להתגרש הסמכות ניתנה אך ורק לבית הדין הרבני לפי ההלכה הדתית ורק לו. ובמילים אחרות, אם רשום לי בתעודת זהות סטטוס ״נשוי״, הרי שרק לבית הדין הרבני היכולת לשנות את הססטוס מנשוי לגרוש וזאת על פי ההלכה, קרי, על-ידי מתן גט כריתות לאשה.

אז בני זוג יהודים התחתנו אצל אלביס בווגאס או בזום מקפריסין, לפי תורת האהבה ולא תורת משה וישראל, ופנו למשרד הפנים בבקשה שירשום אותם בתעודת זהות הישראלית כנשואים, לכאורה, לא ניתן להרשם כנשואים, כי החוק קובע שעניני הנשואין יהיו בסמכות בית הדין הרבני? ומדוע זוגות אלו אכן יכולים להרשם כנשואים? התשובה היא – בית משפט העליון הגבוה לצדק (בג״צ) פסק לא אחת שזוג שנישא בחו״ל, יכול להרשם במשרד הפנים כנשוי, אך על מנת להתגרש, ולשנות את הסטטוס הזוג ייאלץ לפנות לבית הדין הרבני בכל מקרה.

אם כך, הבנו, שאם הזוג נרשם בישראל בת.ז כנשוי, ניתן לשנות סטטוס לגרוש רק על פי ההלכה ובבית דין רבני. וגם אם הוא יסע לחו״ל ויתגרש שם בבית המשפט, לא יועיל לו הדבר ויאלץ לפנות בכל מקרה לרבנות בישראל.

 כמובן יש שינוי בין מי שנשוי כדת משה וישראל עם כתובה, למי שנשוי ללא כתובה – והשינוי הוא דמי הכתובה. הכתובה היא שטר קנין, כמו שטר חוב, בו רשום שהבעל מתחייב לזון את אשתו, להלבישה בבגדים ולא לגרוע ממנה את עונתה (לשכב עמה בזמן שהיא אינה נידה), וכן התחייבות הרוכש (הבעל) שאם הוא יגרש אותה, יהיה עליו לשלם לה את הסכום הרשום בכתובה. 

כשיש כתובה, אשה יכולה להתעקש לקבל דמי כתובתה, כתנאי לגירושיה, אולם מנסיוני, כשזוג מגיע להסכם גירושין וחלוקת רכוש, האשה מוותרת על דמי כתובתה ותמיד יש סעיף בהסכם הקובע ״בכפוף לקיום ההסכם, מוותרת האשה על מזונותיה ודמי כתובתה״. כל זה יחול רק כשיש כתובה, אולם בנישואים אזרחיים כשאין כתובה, אז אין לאשה על מה לוותר.

זוגות רבים מעונינים להיות רשומים כנשואים כיון שסטטוס נשוי, יכול להעניק לזוג הטבות כלכליות, כגון רכישת דיור במחיר למשתכן וכד׳, אולם, אם אין לכם ענין כלכלי, הייתי ממליץ בחום שלא להרשם כנשוי במדינת ישראל, תחת זאת, תבואו אלי ונכין יחד עמכם הסכם אהבה וחיים משותפים, בהסכם תצקו תוכן כיצד החיים הכלכליים שלכם ייראו, וכיצד יראה הליך הפרידה (שלעולם לא יקרה אינשאללה) ולאחר שתחתמו עליו, כל מה שישאר לכם זה לאהוב אחד את השניה שכן הכל ברור וידוע.

אסיים באנקדוטה קטנה, לפני זמן מה פגשתי זוג שזה עתה נישא, עיניהם נצצו מאהבה ושמחה, סיפרו לי שמתכננים להביא ילד לעולם וביקשו ממני לתת להם עצה איך לשמור ניצוצות אהבה אלו. הבטתי בהם ועניתי ״פשוט מאוד, כשתתחילי לקחת חומצה פולית תכינו הסכם הורות בו תקבעו לפרטי פרטים מה יקרה ביום שתפרדו אם חלילה תפרדו״. הם הביטו בי בפליאה, וענו לי ״והרי לא נפרד לעולם״! עניתי להם ״היא הנותנת, בגלל שלא תפרדו תכינו את ההסכם הזה מאהבה״. ואז אמרו לי ״אבל מפחיד אותנו לדבר על זה״, עניתי להם, שאני יכול להתחייב בנקיטת חפץ שזוג שחושש לדבר על ״מה יקרה״ או על נושא מסויים, בסופו של דבר  ״זה יקרה״, כי עצם הפחד משיח תופס מקום וגדל למימדים מפלצתיים, והרי נאמר ״ואשר יגורתי בא לי״, עדיף לדבר על הכל כשאוהבים ולשים הכל על השולחן ואז תשאירו מקום רק לאהבה ולא לפחד של מה יקרה אם וכאשר. 

במאמר מוסגר אציין כי ככל ומי מבני הזוג אינו יהודי, אזי מאמר זה אינו חל עליו, וממליץ לו לקרוא פה. 

בברכה שנזכה לאהוב ושהזוגיות תהיה מבוססת על אהבה ושיח ולא על קנין וכסף ומאזן אימה ואז ייתקיים האמור בשיר השירים –   מַיִם רַבִּים, לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת-הָאַהֲבָה, וּנְהָרוֹת, לֹא יִשְׁטְפוּהָ; אִם-יִתֵּן אִישׁ אֶת-כָּל-הוֹן בֵּיתוֹ, בָּאַהֲבָה–בּוֹז, יָבוּזוּ לוֹ. 

אני זמין בנייד – 054-4813622