״כשאחליט להתגרש אגיע אליך –  היא אמרה לי״ לא! עניתי לה, כשתחליטו להתחתן תבואו אלי״.

טענתי  כדלקמן: זוג לפני חתונה שלא יכול לדבר הכל, ו/או חושש לדבר על הדברים המפחידים ו/או שומר דברים בבטן. אפשר לומר ב 99 אחוז וודאות שהזוג הזה ימצא עצמו במדרגות הרבנות לאחר מספר שנים.

:ואסביר את תפיסתי

כשבני זוג בונים את אהבתם (בדגש על אהבה ולא על תשוקה שאינה קשורה בהכרח לאהבה וזוגיות), הנושא החשוב בזוגיות היא החשיפה והתקלפות של בני הזוג כמו בצל. ככל שבני הזוג נחשף אחד לשני במעורמיו הרגשיים והצד השני מקבל אותה כמו שהיא, כך מירב הסיכויים שזוג זה יעבור משלב התשוקה לשלב האהבה עד לבניית זוגיות יציבה וארוכה. כמובן, ביחס לחשיפה כך עולה הפגיעות, אולם כשהחשיפה מגיעה ממקום מחובר, מכיל ואוהב, כך ניתן לדבר על הכאב ועל הפגיעות.

אל לנו לשכוח כי בתוך עמנו אנו חיים, וכולנו יודעים שסטטיסטית, כל זוג 3 בארץ מתגרש, כמו כן, אנחנו משתנים לאורך השנים, חלקנו מנסים לחקור ולגלות את עצמם ושאיפתם למימוש עצמי. מה יקרה ביום שבני הזוג ירצו להיפרד? יתירה מזו, כל עוד לא באים ילדים לעולם, בני הזוג יכול לחיות חיים שלווים לא הפרעות, ניתן לטאטא דברים רבים מתחת לשולחן כי אין מי שיציב מראות. אולם עם בוא הילד הראשון, הדינמיקה הזוגית משתנית לבלי היכר, כפי שהצביעו מחקרים רבים. כך שככל שבני הזוג שמרו דברים בבטן, עם בוא הילד הראשון, הזוגיות הופכת להיות במקרה הטוב לשותפות ובמקרה הרע לזרות בתוך הבית.

זוג שאוהב, מכיל ופתוח, יהיה מספיק חזק כדי לדבר על חשש זה, על החשש של מה יקרה אם נפרד, זוג חזק שכזה, יכול לצלוח מהמורות, הלא הם שוחחו על הכל. 

זוג שאוהב את האשליה, וחושש לדבר על הדברים המפחידים ועל החששות, נכנס לתוך זוגיות לא מדוברת, והדברים הלא מדוברים הולכים וגדלים ותופסים נפח גדול עד לפיצוץ הבלתי נמנע. 

זוג שחושש לדבר על חששו, נכנס לזוגיות בלי ידיעה מה יקרה ביום פקודה. זוג כזה חי במאזן אימה – מה יקרה כשארצה להפרד. לעומת הזוג ה״פתוח״ ומכיל רגשית, אין להם שום חשש, שכן הכל גלוי וידוע מראש.

ולכן, אני קורא לכל הזוגות לעשות הסכם זוגיות, לא בגלל ההסכם והכסף, אלא כמדד לפתיחות וכמבחן לזוגיות. זוג שלא מצליח לעשות הסכם זוגיות, מרבית הסיכויים שהחששות יבשילו בבחינת ״ואשר יגורתי בא לי״.