ליווי בהליך גירושין

לפני שנה פנתה אלי הלקוחה שהיתה פרודה מבעלה בבקשה שאייצג אותה בהליך גישור מול בעלה. הם היו פרודים כחצי שנה והדבר הראשון שרציתי להבין, זה את בשלות הצדדים לגירושין. במרבית המקרים יש צד אחד שכבר בשל הרבה זמן להתגרש והצד השני עוד לא הפנים שזה מה שהולך לקרות, או שהוא פגוע וכד׳. היה לי ברור שההליך יקח זמן, ובסופו של דבר הם יתגרשו בהסכמה.

 

עברנו הרבה מהמורות בדרך, צעד קדימה ושניים אחורה, התעקשתי על עריכת הסכם שרואה את טובת הקטינים. למשל, בכל הנוגע לטיפול רגשי של מי מהקטינים.

הרי ידוע שילדים להורים גרושים יצטרכו באיזשהו שלב טיפול רגשי (בעצם, מי לא צריך טיפול רגשי ועוד פה במדינת ישראל? כולנו !). מרבית הסכמי הגירושין קובעים שהחלטה על טיפול רגשי תתקבל על-ידי שני ההורים. רק לסבר לכם את האוזן, יש כלל ידוע שאם נותנים למאן דהו כוח, הוא ישתמש בו.

 

אתם יודעים כמה מקרים הגיעו לפתחי בהן אחד מההורים (בדרך כלל זו האמא) דורש שהילד יראה מטפל רגשי וההורה השני (בדרך כלל האבא) מסרב לטיפול רגשי בתואנות שונות? לעיתים הוא מסכים רק בתנאי שהאמא תממן את הטיפול, לעיתים ההסכמה היא רק דרך קופ״ח, ובדרך כלל הטיעונים שאני שומע זה ״אני הסתדרתי בלי טיפול רגשי ואין סיבה שהילד יצטרך זאת״..

לכן בכל הסכם שאני עורך יש קביעה ברורה שטיפול רגשי לילדים יתבצע לבקשת מי מהצדדים וללא צורך בהסכמת ההורה השני לכך. וכמובן שהטיפול ישולם על-ידי שני הצדדים ושני הצדדים מחוייבים להגיע לפגישות עדכון ביחד או לחוד.

 

אתמול הם התגרשו בשעה טובה ומוצלחת.

לי נשאר לאחל להם נחת מהילדים, והכי חשוב, שישלימו עם הפרידה ושיצמחו כל אחד בדרכו שלו.