על שימוש לרעה בהליכי משפט ועלילות שווא
הוא הגיע אלי לפני שנה מספר פעמים לפגישת ייעוץ. הוא היה אחוז פחד עד כדי שיתוק, הוא ידע שהחיים עם אשתו לא נכונים ולא בריאים עבורו, הוא פחד מאוד לעשות צעד של פרידה, הוא חשש מהרגע הזה שיודיע לה שהוא מעונין להפרד: ״היא תרחיק מנני את הילדים שלי, היא תנקום בי, היא תעליל עלי עלילות שווא״, אמר לי. ראיתי אדם אומלל ששבוי בעולם הפחד, אדם טוב שלא מסוגל לפגוע בנפש, שיודע בעמקי לבו שחייו אינם כפי שאמורים להיות.
היה לי ברור שבלי טיפול רגשי יהיה לו קשה עד בלתי אפשרי לעבור הליך פרידה ובוודאי יהיה לו קשה לעמוד מולה ולהגיד לה שנפרדים. הסברתי לו שעם כל הכבוד לעורכי הדין, העבודה הרצינית מתחילה מבפנים על-ידי טיפול רגשי. ״תתחיל טיפול״, אמרתי לו. זה השלב הראשון. הוא שמע בקולי והתחיל טיפול.
לאחר מספר פגישות בינינו, בו הוא חזר וסיפר שהחיים שלהם קשים, והמילה גירושין עולה ביניהם שוב ושוב, הוא החליט לעשות את הצעד המפחיד ולהוביל את תהליך הפרידה בדרך של שלום, באמצעות בקשה ליישוב סכסוך. באותו יום שהגשתי את הבקשה הוא היה מבועת, אמר לי שהיא לא תקבל את זה והיא תתעלל בו, הבטחתי לו שאנחנו במסע הזה יחדיו ובכל מקרה הרי פניו לשלום ולהסכם ולא למלחמה. ליתר ביטחון אמרתי לו שמהרגע שהוא מודיע לה על כך, שיסתובב עם מכשיר הקלטה בכיסו.
״ואשר יגורתי בא לי״ – מכירים את המשפט הזה? ובכן, שעתיים לאחר שהוא הודיעה לה שהוא פתח בהליך ליישוב סכסוך, הוא מחייג אלי בהיסטריה, שהוא מעוכב בתחנת משטרה!!
החסרתי נשימה. משטרה? מה קרה? מתברר שהיא הגישה תלונה הזויה למשטרה כנגדו, שהוא איים עליה ומה לא. הרגעתי אותו שלא יקרה לו כלום, הרי לא יתכן שהם חיים יחדיו עשרים שנה ובאותו יום שהוא מודיע על רצונו להתגרש היא נזכרת שהוא מסוכן לה ולילדים.
הוא נחקר מספר שעות, השמיע להם את ההקלטות שבקשתי ממנו להקליט, וכמובן שהוא שוחרר, לא לפני שהוצא כנגדו צו הרחקה מביתו. ומדוע צו הרחקה? הרי הוא באמת לא עשה כלום? כי ככה המשטרה פועלת כשמדובר בתלונת אשה (באופן כללי זה דבר נכון בעיני ואין לי טענות כלל על המשטרה, אך כשאשה מנצלת זאת ומעלילה עלילות שווא על גבר, צריך לכלוא אותה בכלא על תלונת שווא מה שלא קורה בישראל וחבל).
לא אלאה אתכם, למותר לציין שהאשה לא הסכימה לערוך הסכם של שלום והחליטה לפנות לבית-המשפט בעלילות שונות ומשונות על האיש, בין היתר ביקשה מבית-המשפט להרחיק אותו מילדיו ומה לא, היא עירבה את ילדיו בסכסוך, סיפרה להם סיפורים נוראיים עליו, והוא עבר תקופה קשה עם ילדיו.
אני עמדתי איתו לאורך כל הדרך, חיזקתי אותו באהבתו לילדיו, ואמרתי לו, שבשום פנים ואופן לא יערב אותם בסכסוך, רק יעניק להם אהבה ללא תנאי, אפילו אם הוא רואה אותם לספר דקות, ״זה ישתלם לך״ אמרתי לו, הם בסוף יחזרו אליך, סבלנות ואורך רוח.
עורכת הדין שייצגה את האשה, ביישה את המקצוע בעצם כך שטענה טענות הזויות ועלילות שווא, ובמקום להעמיד את האמא במקום היא פשוט זרמה איתה.
האבא דיבר מלבו והעניק לילדיו אהבה ללא תנאי, והילדים דיברו ברגליים כאשר באיזשהו שלב הם הבינו שאמם מעלילה על אביהם, ומונעת מהם בתרגילים שונים ומשונים להגיע לבית אביהם, והם פשוט התייצבו בביתו בניגוד לרצונה.
שנה חלפה, בית-המשפט לא האמין לעלילות האשה ובקשותיה נדחו מכל וכל. האיש חזר לנשום והפעם הוא נושם עמוק, וכל שיחה איתי הוא בהודיה שקיבל את חייו ולראשונה הוא נושם. הוא גם הזדקף וזה ממש משמח אותי.
מסקנות שלי ברורות:
א. כשאנחנו פועלים מהלב ועושים מה שנכון לנפשינו, העולם מתיישר, כי בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו (תלמוד, מסכת מכות)
ב. לא לוותר על טיפול רגשי בשום אופן, טיפול משפטי לא מספיק.
ג. אם קיים חשש מעלילות שווא – להקליט הכל.
ד. לא לפחד מבית המשפט. השופטים לא טפשים.
מאחל לכולכם שלום ושלווה פנימית.
