כשההסכם פוגש את הילד: תיאום הורי במחלוקות בין הורים
במקרים רבים הסכם גירושין או הסכם הורות משותפת כולל מנגנון ליישוב סכסוכים בין ההורים, אך לא תמיד מנגנון זה נותן מענה אמיתי לשאלת טובת הילד. תיאום הורי מאפשר להורים להתמודד עם מחלוקות הנוגעות לילדים מתוך ראיית צרכיהם, ולא מתוך המשך המאבק הזוגי.
מחלוקת בין הורים אינה תמיד רק מחלוקת משפטית
לא מזמן פנתה אליי אמא להתייעצות וסיפרה שהיא רוצה להעביר את הבן שלה לבית ספר אחר, אך האב מתנגד לכך. על פניו, מדובר בעוד מחלוקת בין הורים לאחר פרידה, מסוג המחלוקות שאפשר לפגוש לא מעט במסגרת גירושין, הורות משותפת או חיים בשני בתים. אולם בעיניי, דווקא במקרים כאלה חשוב לעצור ולשאול לא רק מה כתוב בהסכם, לא רק מי צודק מבחינה משפטית, ולא רק מי עומד על שלו, אלא מה באמת נכון לילד.
כמעט כל מי שחתם על הסכם גירושין, הסכם הורות משותפת או הסכם חיים משותפים, מכיר את הסעיף שמופיע בדרך כלל לקראת סוף ההסכם ונקרא “מנגנון ליישוב סכסוך”. סעיף זה קובע שבמקרה של מחלוקת בין הצדדים, הם יפנו תחילה להליך גישור אצל מגשר מוסכם, ורק אם לא יצליחו לפתור את המחלוקת בדרכי שלום, יוכלו לפנות לבית המשפט.
מדובר בסעיף חשוב, ולעיתים אף הכרחי, משום שהוא נועד למנוע ריצה מיידית לערכאות, להרגיע את המערכת ולאפשר לצדדים לנסות לפתור מחלוקות בדרך מכבדת ומעשית יותר. עם זאת, חשוב להבין כי סעיף כזה עוסק בדרך כלל בהורים, בהסכם, בפרשנות שלו, בביצוע שלו ובשאלה מי מקיים או לא מקיים את מה שנקבע. הוא לא תמיד עוצר לשאול את השאלה החשובה ביותר בכל מחלוקת הנוגעת לילדים: מה הילד צריך עכשיו.
האם מנגנון ליישוב סכסוכים באמת רואה את טובת הילד?
נניח שבהסכם נקבע שהילד ילון אצל האב פעמיים בשבוע, אך לאחר זמן קצר מתברר שהילד מתקשה מאוד, בוכה בלילות, לא מצליח להירגע, והאב מחזיר אותו לאם. האם יכולה לומר, ובצדק מבחינתה, שההסכם קובע שתי לינות בשבוע ושיש לקיים אותו. האב יכול לומר, גם כן מתוך המקום שלו, שהמציאות מלמדת שהדבר אינו מתאים כרגע לילד.
לכאורה, מדובר במחלוקת רגילה על קיום הסכם. בפועל, השאלה המרכזית אינה רק מי צודק לפי ההסכם, אלא מה נכון לילד המסוים הזה, בגיל הזה, במצב הזה ובנקודת הזמן הזאת. ילד איננו סעיף בהסכם. הוא אדם חי, משתנה, רגיש ומתפתח, ולעיתים ההסכם נחתם עוד לפני שהוא בא לעולם או לפני שמישהו באמת ידע מהם צרכיו, הקשיים שלו, האישיות שלו והמציאות המשפחתית שבתוכה הוא יגדל.
החיים משתנים, ילדים משתנים, צרכים משתנים, ומה שהתאים על הנייר ביום החתימה לא תמיד מתאים באותה צורה ביום שבו המציאות עצמה מבקשת תשובה אחרת. לכן, כאשר מתעוררת מחלוקת בין הורים גרושים או בין הורים בהורות משותפת, חשוב שלא להסתפק רק בשאלה מה כתוב בהסכם, אלא לבחון גם כיצד ההחלטה משפיעה על הילד.
מהו תיאום הורי?
כאן נכנס לתמונה מנגנון חשוב מאוד שלצערי עדיין לא מספיק הורים מכירים לעומק: תיאום הורי. תיאום הורי הוא תהליך שמיועד להורים גרושים, להורים שמגדלים ילדים בשני בתים ולהורים במסגרת של הורות משותפת, והמטרה שלו אינה להכריע מי ניצח במחלוקת, אלא לעזור להורים לקבל החלטות הוריות מתוך ראיית הילד, צרכיו, גילו, מצבו הרגשי והמציאות שבה הוא חי.
תהליך של תיאום הורי מבקש להפחית את הקונפליקט בין ההורים, לשפר את התקשורת ביניהם, להפריד בין הפצע הזוגי לבין האחריות ההורית, ובעיקר להחזיר את הילד אל מרכז השיחה לא כסיסמה יפה, אלא כעיקרון עבודה ממשי. במקום שההורים ימצאו את עצמם שוב ושוב בתוך מעגל של טענות, תגובות, מכתבים, איומים ופניות לבית המשפט, התיאום ההורי מאפשר להם לשבת בתוך מסגרת מקצועית, ממוקדת ומעשית.
במסגרת זו אפשר לעסוק בסוגיות שמרכיבות את חיי הילד בפועל: בחירת בית ספר, חוגים, זמני שהות, חופשות, בריאות, מעברים בין הבתים, אירועים משפחתיים וכל שאלה הורית שעלולה להפוך במהירות ממחלוקת נקודתית למאבק מתמשך.
ההבדל בין גישור לבין תיאום הורי
גישור רגיל נועד בדרך כלל לסייע לצדדים לפתור מחלוקת ביניהם. הוא יכול להיות כלי חשוב מאוד, במיוחד כאשר שני הצדדים רוצים להגיע להסכמות ולחסוך הליכים משפטיים. אולם כאשר מדובר בילדים, לא תמיד די בפתרון הסכסוך בין ההורים. במקרים רבים נדרש תהליך שמחזיר את הדיון פעם אחר פעם אל הילד ואל צרכיו.
הכוח הגדול של תיאום הורי הוא בכך שהוא אינו נותן לאגו, לכעס או למשקעי הזוגיות לנהל את השיחה, אלא מחזיר את ההורים שוב ושוב לשאלה הפשוטה והקשה ביותר: מה הילד שלנו צריך מאיתנו עכשיו. לא מה אני רוצה כהורה, לא מה הצד השני חייב לי, ולא איך אני מוכיח שצדקתי, אלא איך שני אנשים שכבר אינם בני זוג ממשיכים להיות הורים מספיק טובים לילד שזקוק לשניהם.
מדוע כדאי לשלב סעיף תיאום הורי בהסכם גירושין או בהסכם הורות משותפת?
בשנים האחרונות, כאשר אני עורך הסכמי גירושין, הסכמי הורות משותפת או הסכמים שנערכים עוד לפני הבאת ילד לעולם, אני ממליץ יותר ויותר להכניס סעיף מפורש שמחייב פנייה לתיאום הורי במחלוקות מהותיות הנוגעות לילדים, ולעיתים גם מספר מפגשים קבועים בשנה.
המטרה אינה להכביד על ההורים, אלא לתת להם כלי אמיתי שיכול למנוע הסלמה, לחסוך מאבקים מיותרים, להפחית פניות לבית המשפט ולאפשר לילדים לגדול בתוך מציאות שמחזיקה אותם, במקום מציאות שמושכת אותם משני הצדדים. כאשר סעיף כזה קיים בהסכם, ההורים יודעים מראש שיש להם כתובת מקצועית לפנות אליה כאשר מתעוררת מחלוקת הורית משמעותית.
סעיף כזה יכול להיות משמעותי במיוחד במחלוקות הנוגעות לבחירת מסגרת חינוכית, שינוי בית ספר, זמני שהות, חופשות, בריאות, נסיעות לחו״ל, השתתפות באירועים משפחתיים או כל נושא אחר שבו הילד עלול למצוא את עצמו לכוד בין רצונות מנוגדים של שני הוריו.
הסכם טוב צריך לראות גם את החיים שאחרי החתימה
בסופו של דבר, הסכם טוב אינו רק הסכם שמסדיר זכויות וחובות בין שני מבוגרים. הסכם טוב הוא הסכם שמבין שהחיים אינם עומדים במקום, שהילדים אינם נשארים כפי שהיו ביום החתימה, ושהורות לאחר פרידה דורשת מההורים לא רק לעמוד על שלהם, אלא גם לדעת לעצור, להקשיב, להתבונן בילד ולשאול בכנות מה באמת נכון עבורו.
תיאום הורי אינו מבטל את ההסכם ואינו מחליף את בית המשפט במקרים שבהם נדרשת הכרעה משפטית, אך הוא יכול להעניק להורים מרחב נכון יותר, רגוע יותר וממוקד יותר לקבלת החלטות הוריות. בעיניי, זהו אחד הכלים החשובים ביותר שניתן לשלב בהסכמי גירושין ובהסכמי הורות משותפת, דווקא משום שהוא מזכיר להורים את הדבר שלעיתים נשכח בתוך המחלוקת: הילד אינו חלק מהסכסוך, אלא הסיבה שבגללה צריך לנהל אותו אחרת.