ייפוי כוח מתמשך
כדי למנוע בלבול וספק אתחיל בהבדל בין צוואה לייפוי כוח מתמשך.
צוואה – כל אדם בגיר רשאי לערוך מסמך בו הוא מצווה מה יקרה לאחר מותו עם נכסיו. הצוואה נכנסת לתוקף ביום מותו ורק אז. כמובן שאם אדם עורך מספר צוואות בחייו, הצוואה האחרונה תקפה ורק היא. עדיף שהצוואה תהיה בכתב, ואם המצווה חושש שבעתיד תהיה התנגדות לצוואתו, שיצרף מסמכים המוכיחים כי בשעת חתימה על הצוואה היה כשיר לצוות.
בייפוי כוח המתמשך ניתן אף לעשות מנגנון בקרה על מיופה הכוח, שכן מטרת העל של ייפוי כוח מתמשך הוא לשים דגש על רצונו וצרכיו של האדם הממנה.
על מנת לערוך ייפוי כוח שכזה יש להכיר את צורכי האדם הממנה, את סביבתו ואת רצונו האותנטי כדי לקבל תמונה בהירה מה הוא באמת רוצה. ייפוי כוח שכזה מופקד במשרד המשפטים עד ליום בו הוא ייכנס לתוקף.
אולם מה קורה בחיי המצווה ביום בו הוא לא יהיה כשיר לקבל החלטה, ולא רק בנושאים רפואיים אלא בנושאים אישיים כגון מגורים, בנושאים כספיים כגון חשבון הבנק וכד׳? מי יקבל את ההחלטות, ובאיזה אופן ההחלטות יתקבלו?
לשם כך היה קיים עד היום מנגנון האפוטרופסות – כל אדם יכול שימנו עבורו אפוטרופוס לרכוש או לצרכים רפואיים. מינוי האפוטרופוס נעשה באמצעות בית-המשפט. האפוטרופוס יכול להיות יחיד או חברה. הבעיה עם האפוטרופסות שההחלטות מתקבלות על ידי האפוטרופס ולא על-ידי האדם. לא זו אף זו, כשהמבוגר מגיע למצב בו אינו כשיר לקבלת החלטות יכול האפוטרופוס לעיתים לקבל החלטה שנוגדת את אופיו וטיבו של האדם.
לאחרונה נכנס חוק שחולל שינוי דרמטי בנושא זה ומעביר את המשקל מצד ג׳ לידי האדם עצמו , זאת באמצעות הכנה מראש של ייפוי כוח מתמשך שייכנס לתוקף ביום בו יחליטו עליו.
